עופר נ' עזבון המנוח משה שפיר ז"ל ואח'

החלטה

1.ביום 14.11.12 הגיש המבקש "בקשה דחופה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה ולמחיקת הערת אזהרה שנרשמה לטובת המשיב (התובע)" וזאת בהתייחס לפסק דין שניתן עוד ביום 14.5.03.

הבקשה הוגשה במסגרת התיק בו ניתן פסק הדין, וביום 20.1.13 ניתנה החלטה על ידי בית המשפט המורה על מחיקת הבקשה (להלן: החלטת המחיקה). בהחלטה נקבע כי מעת שנטענו טענות אודות מרמה, דרך המלך בהגשת תביעה עצמאית ונפרדת.

עם זאת צויין כי בכל מקרה, מעת שלא ניתנה הארכת מועד, בכל מקרה לא ניתן היה לדון בבקשה לביטול פסק הדין בטענה כי ניתן במעמד צד אחד.

2.ביום 14.5.13 הגיש המבקש שתי בקשות.

האחת, בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין (להלן: הבקשה להארכת מועד). השניה, בקשה לביטול פסק הדין המשתרעת על פני 364 עמודים (כולל הנספחים), 421 סעיפים בבקשה שאורכה 37 עמודים (להלן: הבקשה החוזרת).

3. דין הבקשות להידחות על הסף.

הבקשה החוזרת אינה נושאת עמה "בשורה חדשה" ואין בה כל התייחסות להלכה הפסוקה, לפיה, כאשר בקשה לביטול פסק דין מוגשת בטענת מרמה וכרוכה בטענות נוספות כגון שפסק הדין ניתן במעמד צד אחד: "הדרך הדיונית הראויה לתקיפתו היא הגשת תביעה חדשה לפני בית המשפט אשר תחת ידיו יצא הפסק" [ראו רע"א 2066/10 ג'אבר נ' מימון (11.8.10)]. כן יוער, כי גם הפעם לוקה הבקשה בשיהוי ממושך ללא הצדק סביר בהגשת הבקשה החוזרת.

גם עיון בתוכנה של הבקשה החוזרת, מחייב לכאורה, דיון במכלול הטענות המועלות על ידי המבקש, טענות שאין מקום לבררן במסגרת בקשה כבקשה החוזרת.

בנוסף, אין מקום לחזור על בקשה, בהתעלם מהחלטת המחיקה ובהתעלם ממנה.

יוער, שלכאורה, הבקשה החוזרת אף לא נתמכה בתצהיר.

לא למותר להוסיף כי החלטת המחיקה לא היוותה "מורה נבוכים" לאופן בו יש להגיש בקשה לביטול פסק דין ועל המבקש לפעול, אם יחפוץ בכך, בהגשת תובענה עצמאית.

4.משכך, גם דין הבקשה להארכת מועד להידחות על הסף.

גם בנושא בקשה זאת, יוער כי המבקש עצמו מציין כי נודע לו על פסק הדין עוד ב- 24.2.08 הגם שמנסה הוא להסביר מדוע הגיש בקשתו רק עתה.

מכל מקום מעת שנקבע כפי שנקבע בהחלטת המחיקה בדבר הדרך הדיונית הראויה לדון בעתירותיו של המבקש אזי אין מקום בכל מקרה להארכת מועד.

5.לא למותר להוסיף כי בבקשה החוזרת עותר המבקש להורות על מחיקת הערת אזהרה, עוד טרם מתן ההחלטה בבקשה, כך גם מתבקש בית המשפט להורות ליועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית כנגד "..מי שהביאו למתן פסק הדין במרמה ותוך הצגת מצגי שווא והטעיית בית המשפט הנכבד, וכן להפנות תלונה מתאימה למוסדות לשכת עורכי הדין".

דומה כי די בעתירות אלו על מנת להסיק כי אין מקום לדיון בעתירות שכאלו במסגרת הבקשה כפי שהוגשה הבקשה החוזרת.

6.לבסוף, אין מנוס אלא לחזור על השיהוי הרב בהגשת שתי הבקשות, וקשה לקבל את ההסבר שנתן המבקש לאיחור הרב.

מנגד, קשה להבין מדוע אם לשיטת המבקש מדובר בנושא "דחוף" לשיטתו, נמנע המבקש לפעול בדרך המלך, בה היה עליו לנקוט עוד משכבר.

7.לאור כל האמור דין הבקשות, שתיהן, להידחות על הסף.